פה במשחק המטורף שלי
דף 2 מתוך 3
משהו כבד מפיל אותי לרצפה ומשאיר אותי שם, מעליי הזאב המפלצתי. אני מתחילה לבכות, אני לא יכולה למות ככה! הוא פותח את פיו אבל חץ נורה בדיוק לתוכו והוא נחנק והשתעל אבל לא הרפה מהאחיזה שלו עליי. "סליחה!" אני שומעת קול שמתנצל ל... מפלצת?! אני מנסה להשתחרר מהכפה הענקית של הזאב שלוחצת אותי על האדמה אבל הוא רק לוחץ עוד ומתחיל להיות לי קשה לנשום, אני צווחת מכאב. אני פתאום רואה דמות עם שריון וחרב ענקית רצה לכיווני, אני משתעלת מהלחץ על החזה שלי. הדמות מניפה את החרב והזאב שעוד לא התאושש מהחניקה של החץ מאבד את ראשו, וכל גופו מתפוגג ונעלם. אני נושמת לרווחה, עם דמעות בעניים אני מסתכלת על מי שערף לזאב את הראש הוא נותן לי יד לעזור לי לעמוד ואני לוקחת ומנסה לקום, עדיין בשוק מכל מה שקרה כרגע והוא פשוט שואל אותי "למה את לבושה ככה?". אני פשוט התחלתי לבכות, סורי קודם זאב מפלצתי שעשוי מצל מנסה לרצוח אותי ועכשיו מישהו יורד על הפיג'מה שלי?! שאגב נהרסה לגמרי...
הבחור שירה את החץ רץ אלינו ומביא לי מטפחת עם רקמה של ארנב עליה כדי שאנגב את הדמעות ואקנח את האף "סליחה לא התכוונו לקחת לך את ההריגה פשוט הצלאב (צל-זאב) ניראה שהשיג את היד העליונה בקרב הזה ולא יכלנו לתת לך למות, במיוחד שאת לא חמושה- כמובן שאני לא שופט! כל אחד וסגנון הקרב שלו את יודעת" הוא מלמל דברים שלא הבנתי ואז הבחור הגדול עם השריון הוסיף "אני כן שופט, למה לעזאזל שתיכנסי ליער הצללים כל כך עמוק בלי שום נשק, שלא לדבר על שריון, רגע- את ניסית ל...?" הוא הסתכל עליי במבט מרחם ובו זמנית לא נעים ולא הבנתי למה והבחור הצנום יותר עם החץ וקשת הסתכל עליו ואז עליי והתנצל שוב... "יואו סליחה! אם היינו יודעים לא היינו מצילים אותך! וואי אנחנו מה זה מצטערים" הוא אמר ואני רק עכשיו הבנתי על מה הם מדברים "מה?! אני לא רציתי למות! *משיכה באף* אני- אני רק רציתי לשחק במשחק מחשב החדש בבית שלי בנוחות!!" אני מתחילה לבכות שוב ואז מאחוריהם הופיע מישהיא עם כנפים של פיה?! היא ישר צעקה עליהם "היי לא אמרנו שפונים שמאלה? למה פניתם ימינ- אוי לא! מה קרה לך?" היא אמרה והוציאה מהתיק שלה שרביט וכמעט הפילה אותו, היא ציירה עיגול ציורי מוזר באוויר לכיווני ולחשה משהו, הרגשתי חמימות בחזה וביד שנשרטה מיקודם מהעץ, והרגשתי יותר רגועה פתאום. אני מסתכלת על היד שלי ורואה שהשריטה נעלמה בלי להשאיר אפילו צלקת "יואו, איך עשית את זה?!" אני שאלתי אותה בהתלהבות "אממ, זה רק לחש ריפוי קטן, לא משהו רציני..." היא אמרה "לא משהו רציני?! את כמו פיה טובה כזאת שמרפאת אנשים!" אני אומרת והבחור עם השריון מגחח "טוב היא כן חצי פיה, לגבי לרפא אנשים פחו-" הוא בא להגיד משהו והיא זרקה לו נצנצים לפנים מהשרביט שלה "פפט! למה ככה? מה אמרתי-" היא זרקה עליו שוב נצנצים והם התחילו לריב.
הבחור שירה את החץ רץ אלינו ומביא לי מטפחת עם רקמה של ארנב עליה כדי שאנגב את הדמעות ואקנח את האף "סליחה לא התכוונו לקחת לך את ההריגה פשוט הצלאב (צל-זאב) ניראה שהשיג את היד העליונה בקרב הזה ולא יכלנו לתת לך למות, במיוחד שאת לא חמושה- כמובן שאני לא שופט! כל אחד וסגנון הקרב שלו את יודעת" הוא מלמל דברים שלא הבנתי ואז הבחור הגדול עם השריון הוסיף "אני כן שופט, למה לעזאזל שתיכנסי ליער הצללים כל כך עמוק בלי שום נשק, שלא לדבר על שריון, רגע- את ניסית ל...?" הוא הסתכל עליי במבט מרחם ובו זמנית לא נעים ולא הבנתי למה והבחור הצנום יותר עם החץ וקשת הסתכל עליו ואז עליי והתנצל שוב... "יואו סליחה! אם היינו יודעים לא היינו מצילים אותך! וואי אנחנו מה זה מצטערים" הוא אמר ואני רק עכשיו הבנתי על מה הם מדברים "מה?! אני לא רציתי למות! *משיכה באף* אני- אני רק רציתי לשחק במשחק מחשב החדש בבית שלי בנוחות!!" אני מתחילה לבכות שוב ואז מאחוריהם הופיע מישהיא עם כנפים של פיה?! היא ישר צעקה עליהם "היי לא אמרנו שפונים שמאלה? למה פניתם ימינ- אוי לא! מה קרה לך?" היא אמרה והוציאה מהתיק שלה שרביט וכמעט הפילה אותו, היא ציירה עיגול ציורי מוזר באוויר לכיווני ולחשה משהו, הרגשתי חמימות בחזה וביד שנשרטה מיקודם מהעץ, והרגשתי יותר רגועה פתאום. אני מסתכלת על היד שלי ורואה שהשריטה נעלמה בלי להשאיר אפילו צלקת "יואו, איך עשית את זה?!" אני שאלתי אותה בהתלהבות "אממ, זה רק לחש ריפוי קטן, לא משהו רציני..." היא אמרה "לא משהו רציני?! את כמו פיה טובה כזאת שמרפאת אנשים!" אני אומרת והבחור עם השריון מגחח "טוב היא כן חצי פיה, לגבי לרפא אנשים פחו-" הוא בא להגיד משהו והיא זרקה לו נצנצים לפנים מהשרביט שלה "פפט! למה ככה? מה אמרתי-" היא זרקה עליו שוב נצנצים והם התחילו לריב.